חסימות ורידיות ברשתית

הרשתית מקבלת אספקת דם מעורק מרכזי, ומנקזת את הדם בעזרת 4 סעיפי ורידים המתאחדים לוריד מרכזי אחד. חסימה של אחד מסעיפי הורידים או של הוריד המרכזי, מאטה את זרימת הדם התקינה לרשתית, ופוגעת ביכולת תפקוד הרשתית.

חסימה של הוריד המרכזי הרשתית

 Central Retinal Vein Occlusion

חסימת הוריד המרכזי ברשתית גורמת להאטה בזרימת הדם התקינה ואספקת החמצן לרשתית. חסימה של הוריד גורמת לדימומים ברשתית, לבצקת ברשתית, להיווצרות כלי דם חדשים לא תקינים, ואף לגלאוקומה או עליית לחץ תוך עיני. המחלה פוגעת לרב באנשים מעל גיל 50, ונדירה בצעירים יותר.

מבחינים בין חסימות חמורות (איסכמיות) לבין חסימות פחות חמורות (שאינן איסכמיות).

תסמינים

חסימת וריד הרשתית המרכזי גורמת לירידה פתאומית בראיה, ללא כאבים. הפגיעה בראיה הינה בדרגות חומרה שונות, החל בירידה קלה ועד ירידה קשה בראיה בהתאם לחומרת החסימה. חסימה קלה או בינונית עלולה להפוך לחסימה קשה עם התפתחות המחלה.

אבחנה

  • חסימת וריד הרשתית המרכזי מאובחנת בבדיקת רופא עיניים בעזרת הרחבה של האישונים והתבוננות בקרקעית העין. בבדיקה נראים דימומים מפושטים ברשתית, גודש ופיתול כלי דם ורידיים. יתכנו גם בצקת סביב עצב הראיה ובמרכז הראיה (מקולה).
  • חשוב לעקוב אחר חדות הראיה. ככל שחדות הראיה ההתחלתית טובה יותר, כך סיכויי ההחלמה טובים יותר.
  • חשוב לבדוק את הלחץ התוך עיני בתחילת המחלה ובמעקב אחר התפתחותה, שכן חסימה חמורה עלולה לגרום להיווצרות כלי דם בלתי תקינים על גבי הקשתית ובאזור הזווית, האזור בו מתנקזים נוזלי העין.
  • יש לבדוק הופעת כלי דם בלתי תקינים (נאו-וסקולריזציה) בקרקעית העין או במקטע הקדמי של העין –בקשתית או בזווית העין.
  • צילום פלורסצאין אנגיוגרפיה– מסייע באבחנה בין חסימה חמורה לחסימת וריד קלה יותר. מסייע באבחנת היווצרות כלי דם חדשים בלתי תקינים ברשתית. מומלץ לבצע את הצילום לאחר שרב הדימומים ברשתית נספגו (כ3 חודשים מתחילת המחלה).
  • OCT– בדיקה לא פולשנית המסייעת באבחנה של בצקת במקולה (מרכז הרשתית).

גורמי סיכון לחסימת וריד הרשתית

  • סכרת
  • יתר לחץ דם
  • היפרכולסטרולמיה/ היפרליפידמיה
  • מחלות כלי דם (מחלת כלי דם כליליים, אוטם מחי).
  • עישון
  • מחלות קרישתיות יתר, כגון מחלות אוטואימוניות (זאבת), חסר חלבון C או חלבון S, צמיגות מוגברת של הדם.
  • גלאוקומה

טיפול

הטיפול בחסימת וריד מתמקד בסיבוכי המחלה. היווצרות כלי דם חדשים שאינם תקינים מחייבת טיפול בלייזר לקרקעית העין. בצקת ברשתית קשה לטיפול. כיום מנסים טיפול בהזרקות של תרופות לחלל הזגוגית להורדת הבצקת (קנלוג, אוזורדקס, אבסטין, לוסנטיס).

גלאוקומה ולחץ תוך עיני מוגברים הנגרמים בעקבות היווצרות כלי דם חדשים שאינם תקינים, החוסמים את הניקוז של הנוזל מהעין, מצריכים טיפול בלייזר לרשתית וטיפול מקומי בטיפות עיניים להורדת הלחץ. בשלבים המוקדמים ניתן להזריק חומר הנוגד את היווצרות כלי הדם הפתולוגים (אבסטין או לוסנטיס). בשלבים המאוחרים לעתים יש צורך בטיפול כירורגי לצורך הורדת הלחץ התוך עיני.

חסימת הוריד המרכזי ברשתית מחייבת בירור למחלות כלליות:

מדידת לחץ דם, רמת סוכר וליפידים, ספירת דם, שקיעת דם, ובחולים צעירים- בדיקות לקרישתיות יתר.

חדות הראיה לאחר חסימת וריד הרשתית המרכזי

תוצאות חדות הראיה לאחר חסימה של הוריד המרכזי ברשתית תלויות בחומרת הפגיעה ובחדות הראיה ההתחלתית. במקרים של חסימה שאינה איסכמית (קלה יותר) חדות הראיה טובה יותר, ולרב נשמרת כך, ותתכן התאוששות במספר קטן של החולים. במקרים של חסימה איסכמית (קשה) חדות הראיה ההתחלתית ירודה מאד ונשארת ירודה ברב המקרים. כאשר חדות הראיה ההתחלתית ירודה מ- 6/60 הדבר מעיד על חסימה של נימי הדם הקטנים המזינים את מרכז הראיה, והסיכוי לשיפור קטן.